ספר חוק מלא — מהדורה מורחבת ורשמית

פרק א — הצהרת יסוד לשונית

§1 — נוסח המקור

המונח להתראות מהווה ביטוי עברי מודרני, המשמש בשפה המדוברת במדינת ישראל במשמעות: פגישה חוזרת בעתיד.

§2 — תוקף לשוני

המונח נחשב לביטוי תקני, מוכר ומקובל בעברית המודרנית, ואינו מהווה לשון מומצאת או מלאכותית.

§3 — מטרת החוק

חוק זה נועד לקבוע את מקורו, משמעותו, מבנהו ותוקפו של המונח להתראות, ולהגדירו כיחידה לשונית אותנטית.

פרק ב — הגדרות ומבנה דקדוקי

§4 — הגדרות

לצורך חוק זה:

1. "המונח" — הכוונה למילה "להתראות".

2. "עברית מודרנית" — השפה המדוברת בישראל במאה ה־20 וה־21.

3. "תוקף לשוני" — הכרה רשמית במקורו ובשימושו התקני של המונח.

§5 — מבנה המילה

• ל־ — מילת יחס המציינת יעד או כיוון.

• התראות — שם פעולה בבניין התפעל, המציין פעולה הדדית של ראייה.

§6 — משמעות משפטית

המונח יתפרש כפעולה חוזרת, מרצון, של התקשרות אנושית עתידית.

פרק ג — מקור לשוני ואותנטיות

§7 — מקור היסטורי

המונח להתראות נוצר והתפתח במסגרת העברית המודרנית, ואינו נגזר ממסורת עתיקה או טקסית.

§8 — הצהרת אמיתות

המסמך מאשר כי המונח אינו יצירה של מערכת חיצונית, אינו פרי דמיון, ואינו מהווה לשון מלאכותית.

§9 — שימוש ציבורי

המונח נמצא בשימוש נרחב בשיח הציבורי, בתקשורת, במסמכים רשמיים ובשפה היומיומית בישראל.

פרק ד — תוקף משפטי

§10 — תחולה

חוק זה יחול על כל מסמך, תעודה או הצהרה שבהם נעשה שימוש במונח להתראות לצורך זיהוי לשוני.

§11 — סמכות פרשנית

כל פרשנות למונח תיעשה בהתאם להגדרות שבפרק ב.

§12 — תוקף מסמך זה

מסמך זה נערך בהתאם לכללי ניסוח משפטי מקובלים, והוא תקף כעדות לשונית רשמית.

פרק ה — חתימה ואישור

§13 — חתימה

המסמך מאושר בזה כייצוג נאמן של מקורו הלשוני של המונח להתראות.

§14 — תאריך

המסמך תקף מיום חתימתו ואילך.